<h1>סמ"ג עשין סימן כ'</h1>
<h2>דף כד.</h2>
[ה]שנים כיצד, דאמרינן בפ"ק דחולין (כ"ד ב') נתמלא זקנו ראוי לישא את כפיו, ומה ששנינו במסכת מגילה (כ"ד א') קטן אינו נושא [את] כפיו משמע שבן שלש עשרה שנה נושא את כפיו, שמא אגב מילי אחריני דהתם נקט קטן דהוא הדין בן שלש עשרה עד שנתמלא זקנו והא דאמר בסוף לולב הגזול (סוכה מ"ב א') קטן משיודע לישא את כפיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות יש לחלק דעם אחרים נושא את כפיו כדאמרינן בערכין (י"ג ב') גבי שיר בין רגלי הלוים היו עומדים וצעירי הלוים היו נקראים, אבל בפני עצמו אינו נושא את כפיו עד שיתמלא זקנו (סוכה מ"ב א' תד"ה היודע ע"ש). והיין [כיצד] מי ששתה רביעית יין בבת אחת אינו נושא את כפיו, ושיעור רביעית מפרש בפרק ערבי פסחים (ק"ט א') אצבעים על אצבעים על רום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע ואותן האצבעות בגודל (ע"פ רמב"ם נ"כ פט"ו ה"ד וע"ש). וטומאת ידים [ש]צריך נטילת ידים קודם שנאמר (תהילים קל"ד ב') שאו ידיכם קודש וברכו (סוטה ל"ט א'). והלשון דאמר רב אשי במסכת מגילה (כ"ד ב') בני חיפה ובני בית שאן לא ישאו את כפיהם מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין. אבל שאר דברים כגון מי שהעם מרננין אחריו בעבירות אין מונעין אותו מנשיאות כפים שהיא מצות עשה ואין אומרים לאדם רשע הוסף רשע ותמנע מן מצות (ע"פ רמב"ם שם ה"ו). גרסינן בירושלמי דהניזקין (גיטין דף ל"ב ב') אל ילגלג אדם לומר מה תועיל ברכת הדיוט זה שהוא מגלה עריות, שאין עיקר הברכה תלויה בכהנים אלא בהקב"ה שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, הכהנים עושים מצוה שנצטוו בה והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו (ע"פ ה"ז שם).
<h2>דף כד:</h2>
ששה דברים מונעים נשיאות כפים וסימן מעש"י ט"ל פירוש, מומין, עבירה, שנים, יין, טומאת ידים, לשון, [מומין כיצד] (ו)מפרש בפ"ג דמגילה (כ"ד ב') מי שהיו לו מומין בפניו או בידיו או ברגליו לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו וכן סומא באחת מעיניו אלא אם כן דש בעירו (ע"פ רמב"ם נ"כ פט"ו הל' א'—ב' ע"ש). [עבירה כיצד] (ו)מי שהרג את הנפש אף בשוגג לא ישא את כפיו שנאמר ידיכם דמים מלאו ובפרישכם כפיכם וגומר (עי' שם ה"ג). אבל משומד שעשה תשובה פוסק רבינו גרשום בתשובה אחת שישא את כפיו דתנן בפרק בתרא דמנחות (ק"ט א') כהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש בירושלים ואין צריך לומר אם עבדו עבודה זרה שנאמר (מלכים ב' כ"ג ט') אך לא יעלו כהני [ה]במות אל מזבח ה' בירושלים כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם, הרי אילו כבעלי מומין שחולקין ואוכלין ולא מקריבין ומאחר שהן כבעלי מומין נושאין כפיהם (סוטה ל"ט א' תד"ה וכי) שאפילו בקדשים הם אוכלין, ועוד נחלקו שם (ק"ט ב') במשתחוה ומודה לעבודה זרה אי קרבנו ריח ניחוח או לא אבל בדוכן ועשה תשובה כולי עלמא לא פליגי, ובכל עוז יש להפך בזכות בעלי תשובה ומצינו שכל ישראל כשחטאו בעבודה זרה בימי המלכים [שחטאו בע"ז] והיו שם מסתמא כמה כהנים אמר הקב"ה על ידי כל נביאיו שובו אלי ואשובה אליכם. ורבינו משה פוסק (שם) שאינו נושא כפיו מדאיתקש מברך למשרת, ואין זו ראייה כי למעלה הוכחנו שלא הוקשו כי אם לעמידה, וגם בעל מום נושא את כפיו.
